צ’אקרות הגוף המקובלות, מתייחסות ל- 12 סוגי אנרגיה (תדרים) הנקלטים ומשדרים החוצה דרך מרכזי אנרגיה בגוף. בין הצ’אקרות יש דרכים בהם האנרגיה עוברת, כמו שהדם עובר לגוף בוורידים, דרכים אלו נקראים “מרידיאנים”. 12 מרכזי האנרגיה הם צורה שבה נוח לעשות סדר ומיקוד, אך כל מרכז אנרגיה מסמל קבוצה של מרכזי אנרגיה קטנים יותר, הרלוונטים כל אחד להעברה של אנרגיה ספציפית יותר (יש שיחלקו ל- 3 צ’אקרות, 7 צ’אקרות, 12 צ’אקרות או אפילו ל-114 צ’אקרות וטוענים שיש הרבה יותר).
כדי שהצ’אקרה תוכל לקלוט ולהעביר אנרגיה בצורה הטובה ביותר, יש לפתוח חסימות הנמצאות מסביב למרכז האנרגיה, מה שנקרא פתיחת הצ’אקרות. חסימה של זרימת האנרגיה, אל, ומאותם המרכזים עלולה לגרום לפגיעה באיברים והרגשות המקושרים לאותו המרכז ולתרום לפיתוחן של מחלות. על מרכזי האנרגיה אפשר להשפיע בפעולות, מאכלים, ריחות, צלילים וקריסטלים, שעוזרים לפתוח את החסימות, או בהתאמה כאלה שגורמים לחסימות. פתיחת הצ’אקרות מקושרת ישירות להרחבת התודעה וליכולת לצרוך פראנה.
בעולם המערבי אנחנו רגילים לשלב בחיי היום יום דברים שחוסמים את הצ’אקרות כמו: אכילת אוכל מעובד, אכילה מפלסטיק, קרינה, רגשות שליליים, הדחקה, מים לא נקיים והרשימה ממשיכה. חשוב להבין שהאנרגיה שאנו קולטים לגוף היא משמעותית בחוויה שלנו ובהשפעות ארוכות טווח. מזון, שתייה, קרינה, כעס ולחץ הן צורות של אנרגיה הנכנסת לגוף, וכל דבר פוגע או תורם. כל מה שאנחנו בוחרים להכניס לגוף יוצר מחלות או עוזר לרפא אותן.
כל צ’אקרה מתייחסת למרכז אנרגטי שנמצא בגוף, אך כניסת האנרגיה שעוברת דרכנו מגיעה מכיוונים שונים. מרכזי האנרגיה מתוארים פעמים רבות כספירלות שמושכות אנרגיה לגוף מהצד הקדמי, האחורי, העליון והתחתון, בהתאם לצ’אקרה. הנקודות בהן יש להתמקד בזמן עבודה וחישה של הצ’אקרות הן בדרך כלל בצד הקדמי של הגוף, במקום בו האנרגיה נוגעת בעור שמקורב למיקום הצ’אקרה.
12 הצ’אקרות שמזוהות עם 12 תדרים שונים, כמו בעץ החיים, מלמדות אותנו על האנרגיו השונות שמרכיבות את חיינו במימד זה, ומכווינות לתמונה הגדולה בה 12 המימדים העיקריים מכילים כל אחד אנרגיה דומיננטית שונה.
